<h1>שבלי הלקט סימן ל"ז</h1>
<h2>דף נט:</h2>
ודוכתא דמצלו בי עשרה ולית להון שבעה גברי דידעי למקרי בספר תורה, קרי כל גברא תרי ותלת זמני ושפיר דמי. חדא, דלא ליבטל מנהג כל ישראל. ועוד, לאשמועינהו להנך דלא גמירי דלית ביה משום מוציא שם שמים לבטלה. כך אמר רב נטרונאי גאון זצ"ל. וכן כתב רבינו נסים זצ"ל כשנוטלין ספר תורה בשבת ואין מי שיודע לקרות אלא ג' או ד', דבר זה מפורש בתוספתא דמגילה [פ"ד], בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד, עומד וקורא ויושב, עומד וקורא ויושב, אפילו ז' פעמים. וראוי לקרותו לאחר שירד וישב, ולא עד שהוא עומד בספר תורה במקום קריאתו כדי שיתנכר הדבר לבני הקהל. וה"ר מאיר נר"ו פירש הני מילי קודם גזירה שגזרו לברך לפניה ולאחריה מפני הנכנסין ומפני היוצאין, שהראשון היה מברך לפניה והאחרון היה מברך לאחריה, והאמצעים לא היו מברכין, על כן כשהיה אחד קורא במקום שבעה היה צריך לישב ולחזור ולישב על כל פעם, כדי לעשות הפסק והיכר לשבעה קריאות ונראה כשבעה בני אדם. אבל עתה שמברכין כל אחד ואחד, אין לך הפסק גדול מן הברכה. וכל זה לעניין שבעה, הוא הדין לעניין שלשה.
